פסק-דין בתיק עת"מ 40053-06-10

1.         עתירה לכפות על המשיבות להקצות לעותר דירה בשיכון ציבורי. הדיון בשלב זה של ההליך, מתמקד בטענות העותר כנגד החלטת ועדת האכלוס העליונה במשרד השיכון (להלן "הוועדה"), אשר דחתה ביום 8/3/11 את בקשתו של העותר לקבלת דירה בדיור הציבורי. לגרסת העותר, החלטתה זו של הוועדה הינה פסולה בשל הפלייתו לרעה לעומת מבקשים אחרים, שנסיבותיהם דומות ואשר בקשותיהם התקבלו.

הרקע

2.         תחילתו של ההליך הנוכחי בעתירה שהגיש העותר ביום 27/6/10 כנגד החלטה קודמת של הוועדה מחודש 4/10, בגדרה נדחתה בקשה קודמת של העותר מאחר ואינו עומד בתנאים לקבלת דיור ציבורי. בד בבד עם הגשת העתירה הגיש העותר בקשה לסעד זמני המורה למשיבות להימנע מפינויו ופינוי ילדיו מדירה ברחוב העצמאות 12/5 קרית ביאליק (להלן "הדירה"). מדובר בדירה אשר הייתה מוקד לדיונים רבים ארוכי שנים בין העותר למשיבות, אשר בסופם, ביום 24/6/10, התפנה העותר מהדירה.            ביום 27/6/10 שב העותר ותפס חזקה בדירה ועל כן ביקש את הסעד הזמני.

3.         לאחר דיונים שונים בהם נדחו בקשותיו של העותר לסעדים זמניים, ולאחר מספר ארכות שקיבל, פונה העותר סופית מהדירה. בישיבה מיום 19/10/11 הודיע בא כוחו של העותר כי הוא מבקש להגיש בקשה מחודשת לוועדה, ולבקשתו אפשרתי את דחיית הדיון לשם מיצוי ההליך החדש בפני הוועדה.

4.         בסופו של יום גם בקשה מחודשת זו נדחתה על ידי הוועדה בהחלטה מיום 8/3/11 (להלן "ההחלטה").

            בהחלטה נאמר כי המבקש אינו עומד בתנאים המזכים בדיור ציבורי. הוועדה מציינת כי "המבקש אינו עונה למספר נפשות מזכה לפי כללי הקצאת דירה בשיכון הציבורי".

            לעניין זה מציינת הוועדה כי שני ילדיו של המבקש אינם גרים עימו. כמו כן ציינה הוועדה כי אם הילדים, גרושתו של המבקש, מימשה זכות לרכישת דירה ציבורית.

            הוועדה הוסיפה כי לא מצאה עילה לחרוג מהכללים לאישור דיור ציבורי.

5.         לטענת העותר כי הינו מופלה לרעה, השיבה הוועדה בהחלטתה וציינה כי "הוועדה בדקה את נתוני הפונים שהוזכרו במכתב המבקש אשר נסיבותיהן שונות ואחרות ואושרו בנסיבות חריגות שאינן קיימות במקרה הנדון".

            בעקבות קבלת ההחלטה ניתנה לעותר אפשרות לתקן את עתירתו.  עתירה מתוקנת לא הוגשה והעותר הסתפק בהגשת מסמכים שונים ובהם מסמכים הנוגעים למר רפאל דהן, אשר קיבל דירה בדיור ציבורי בנסיבות הדומות, כך נטען, לנסיבותיו של העותר.

העותר עתר לקבלת מסמכים נוספים מתיקו של מר דהן על מנת לבסס את טענת ההפליה. מבלי לפרט את כל ההליכים אציין כי בסופו של יום נמסרו לעותר מסמכים שונים מתיקו של מר דהן ובדיון שנערך ביום 6/6/11 טען העותר כי ממסמכים אלו ניתן ללמוד כי מר דהן זכה בדיור ציבורי בנסיבות דומות לשלו.

 מסתבר כי מר דהן פלש לדירה ופונה בהליכים משפטיים. כן עולה מהמסמכים כי ביום 25/2/07 החליטה הוועדה לאשר למר דהן דיור ציבורי. בהחלטתה מציינת הוועדה כי "[...] בהתחשב בנכותו ובכך שמפנה דירת קרקע בת 3 חדרים (בפלישה) לזכאים ממתינים".

6.         בטיעוניו טוען העותר כי אין להפלותו לרעה, ומאחר ומר דהן זכאי לדיור ציבורי הרי שגם הוא זכאי לדיור דומה. העותר מבהיר כי גם הוא, כמו מר דהן, היה בעבר נרקומן, כי גם הוא סובל מנכות וכי גם הוא פינה דירה שהחזיק בדיור הציבורי. כל אלו מצדיקים יחס זהה, דהיינו קבלת דיור ציבורי כפי שניתן למר דהן.

דיון  והכרעה

7.         דין העתירה להדחות. מלכתחילה ביקש העותר לכפות על המשיבות לאפשר לו להמשיך ולהחזיק בדירה ברחוב העצמאות, אולם עתירתו זו נדחתה למעשה עם פינויו מהדירה ומסירתה לזכאים אחרים.  כל שנותר להחליט הינו האם נפל פסול בהחלטת הוועדה אשר דחתה את בקשת העותר בהתבסס על עילת ההפליה. ודוק, אין מחלוקת כי העותר אינו ממלא את התנאים המזכים לקבלת דיור ציבורי על פי הנוהל הרגיל.

8.         חובתה של כל רשות ציבורית לפעול בשוויון ולא להפלות בין שווים אינה שנויה במחלוקת. כך למשל בבג"צ 8487/03 ארגון נכי צה"ל נ' שר הביטחון (ניתן ביום 13/12/06) אומר בית המשפט:

בפסיקתנו נקבע לא אחת כי הרשות המנהלית אינה רשאית להפלות בהפעלת סמכויותיה בין בני אדם שונים, שלא קיים ביניהם שוני רלוונטי (ראו: בג"ץ 678/88 כפר ורדים נ' שר האוצר, פ"ד מג(2) 501, 508-507; בג"ץ 4541/94 מילר נ' שר הביטחון, פ"ד מט(4) 94, 110-109; בג"ץ 2618/00 חברת פארות בע"מ נ' שר הבריאות, פ"ד נה(5) 49, 58). איסור ההפלייה חל ביחס לכל פעולותיה של הרשות המנהלית [...]

            (ראה גם בג"צ 11956/05 בשארה נ' שר הבינוי והשיכון (ניתן ביום 13/12/06). במיוחד נכון הדבר ככל שמדובר בחלוקת משאבים ציבוריים. בבג"צ 98/69 ברגמן נ' שר האוצר, פ"ד כג(1) 693, 698 (1969) אומר בית המשפט כי "השוויון מהווה את נשמת אפו של המשטר החוקתי שלנו כולו" (ראה גם בג"צ 5325/01 עמותת ל.כ.ן. לקידום כדורסל נשים נ' המועצה המקומית רמת השרון, פ"ד נח(5) 79 (2004); בג"צ 3792/95 תיאטרון ארצי לנוער נ' שרת המדע והאמנויות, פ"ד נא(4) 259 (1997) ועוד).

9.         עקרון השוויון חל גם על הענקת מענקים לזכאים וברי שגם על הענקת זכויות לדיור ציבורי. (ראה למשל ע"ש (י-ם) 90/96 עמותת סניגור קהילתי נ' היועץ המשפטי לממשלה (ניתן ביום 19/11/01); עת"מ (י-ם) 38684-05-10 סויסה נ' משרד הבינוי והשיכון (ניתן ביום 25/11/10); עת"מ (ת"א) 48066-12-10 גויטע (אסרף) נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (ניתן ביום 28/3/11); עת"מ (נצ') 1028/05 רפאלוב נ' עמיגור ניהול נכסים בע"מ (ניתן ביום 2/5/05)).